top of page
סלבס
סלבס > מקומי
הכירו את תמיר סידי: מילד קטן שלא יודע קרוא וכתוב - לאותו ילד בדיוק, אבל טיפה יותר טוב בקרוא וכתוב.
״מלא פוטנציאל״, ״שנון״, ״לא מכין שיעורי בית״, ״מפריע בשיעורים״, ״אנו נאלץ להשעות אותו״... אלו רק חלק מהציטוטים של חנה בן גרא, המחנכת של תמיר מכיתה ו׳2. פגשנו אותו לראיון בלעדי.
זה אני כתבתי | פורסם ב 10/9/20 04:20
בתמונה: ״הפלוס שבמינוס״, הספר החדש של תמיר על החיים בעושר מתחת לקו העוני. הכי לא בקטע מכירתי, אבל אם כבר העלנו את הנושא - הוא במבצע מיוחד: 72₪ בלבד! | צילום: פוטושופ בשקל.
הוא נולד בחיפה אי שם בשנת 1992, בן לאמא ואבא, עבר במסלול של לימודי חטיבה, תיכון, צבא וטיול של אחרי. עד כאן נראה שמדובר בבחור רגיל לחלוטין...
שליטה בשפה הצרפתית, בישול, גלישה, רכיבה על סוסים וגם עיצוב גרפי ותעשייתי - בכל אלו אין לתמיר שמץ של מושג ירוק. רגע לפני שאני אוספת את כל הדברים שלי ומניעה את הרכב, אני מחליטה לתת לראיון הזה עוד צ׳אנס, הוא כבר הכין קפה.
אז מיהו באמת אותו תמיר סידי שגרר אותי ואת הצוות שלי עד לקריות וחושב שערגליות תות זה כיבוד לגיטימי ליד הקפה? ״את נותנת לה טבילה של איזה 3-4 שניות בקפה ולוקחת את הביס, את עוד תודי לי״ אומר תמיר בביטחון ובעודי משתדלת שלא להסגיר את ההתלהבות מהטעם המופלא שזה עתה גיליתי, אנו מתחילים בראיון.
אז תמיר, אני יודעת שבראיונות מהסוג הזה נהוג לשאול איפה אתה רואה את עצמך 10 שנים קדימה, אתן פה טוויסט שישאיר את הקוראים שמוטי לסת ואשאל, איך אתה רואה את עצמך 10 שנים אחורה ובן כמה היית?
״תראי, סיגל אמרנו נכון? 10 שנים אחורה הייתי בן 17, נער מתבגר עם חזון ושאיפות. אני אמשיך על הקו שלך ואהמם אותך ואת הקוראים עם טוויסט על הטוויסט, אם היית שואלת את אותו התמיר בדיוק, ההוא בן ה - 17 של אז, בן כמה אתה רואה את עצמך 10 שנים אחורה הוא היה עונה לך בלי לחשוב בכלל ׳בן 9 נשמה׳, תמיר אף פעם לא היה חזק בחישובים. עניין החישובים אגב, הוא זה שיתחיל את כל עניין הספר ״הפלוס שבמינוס״ 13 שנה קדימה, בחישוב מהיר.״
אני מבינה שחישובים זה עדיין לא הצד החזק שלך?
״אני מבין שלאכול ערגלית בלי לפורר על כל הרצפה זה לא הצד החזק שלך?
דברי יפה, סך הכל שכחתי להוציא חזקה.״
טוב, בוא נתחיל מחדש. הזכרת את הספר שלך באמת. מתי הבנת שעלית פה על משהו?
״שאלה מעניינת. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי הבזבזן בחבר׳ה. אף פעם לא הבנתי את המירוץ הזה אחרי כסף כמו שבאופן כללי אני לא מבין את הרעיון מאחורי מירוצים. הייתי מסתכל מהצד על הסובבים אותי, מתעוררים לעבודה בשעות לא שעות, חלקם מזיעים בעבודה פיזית, חלקם משתמשים בדאורדורנט, אך לכולם מכנה משותף - התלוש בסוף החודש. בכלל לא משנה כמה כסף כבר יש להם, העיקר שיהיה להם יותר.״
טוב, המקרה הזה שאמרת לי לשאול אותך אם יש איזה מקרה משמעותי שהפיל לך את האסימון במהלך הדרך
״יש איזה מקרה באמת שככה ממש נזכרתי בו עכשיו באופן מפתיע ובלתי צפוי שאני הולך לספר לראשונה מאז הפעם האחרונה שהזכרתי אותו. זה קרה כשהייתי בערך בגובה 3 אלף מינוס מעל קו השפיות, תחילת דרכי ממש.
עבד איתי עמית לעבודה שסבתו נפטרה באותה תקופה וחילקה את הירושה שלה בין הנכדים. שאלתי אותו ׳עמית, איך אתה מתכנן להוציא את הכסף שנפל עליך?׳ המילים שלו מהדהדות בראשי עד היום, אולי גם כי הוא ממש צעק אותן, אבל הוא ענה לי: ׳אידיוט אחד! סבתא שלי נפטרה, נראה לך שזה מה שמעניין אותי?! אני אשים אותו בתוכנית חיסכון.׳ אני זוכר שהסתכלתי עליו בתדהמה תוך שאני אומר לעצמי ׳סבתא שלך חסכה כסף עד המוות שלה רק כדי שאתה תוכל לחסוך את הכסף שלה עד המוות שלך, רק כדי שהנכדים שלך יוכלו לחסוך את הכסף שלך עד המוות שלהם?׳ את מבינה לאן אני חותר פה...
באתי לומר לו את זה ולשנות את חייו לנצח, אבל הוא בדיוק בכה ובעט בארונית בהפגנתיות בדרכו החוצה תוך שמילמל כמה מילים שנשמעו כמו ערבית למרות שהוא בכלל לא היה ערבי.
בכל אופן רצף האירועים גרם לי לחשוב שאולי עדיף שאשמור את העצה הזו לעצמי עד יעבור זעם. עמית לא חזר שוב לעבודה. אני לא יודע מה עלה בגורלו והוא חסם אותי בפייסבוק, אבל כאן הבנתי, אני לא מוכן לקחת עליי עוד עמית! הסרתי את הכפפה והתחלתי לכתוב - בעיקר בשביל המטאפורה וקצת כי לא נוח לכתוב עם כפפות.
קצת מהבפנוכו של הספר
bottom of page